משנכנס אדר- מרבים בסוכר?

ואו! איזה חג כיפי זה פורים, חג מיוחד שיש בו מצווה של ממש לשמוח.
יש אמנם גם תענית, ויש מגילה עם סיפור די דרמטי
(שהאמת, לדעתי לא היה עובר היום את הפוליטקלי קורקט 😉
אבל היות ואנחנו פה בענייני כיף- נתרכז בחלק הזה!
ליצן ירקות
ואיך אפשר בלי להתחיל בנושא החם של החודש: ממתקים- כן או לא?
כבר מגיל מאוד צעיר יש גנים שמתחילים את המסורת-
הילד מגיע הביתה עם סלסלה עמוסה בממתקים שיש בהם מנת סוכר שמספיקה לשנה
ושלא נדבר על צבעי המאכל ושאר החומרים שמתחילים ב-E :/
אז מה עושים? מאפשרים או מחביאים?
פה אתם צריכים להקשיב למה שהלב שלכם אומר..
מצד אחד "מים גנובים ימתקו"
מה שאומר שילד שמונעים ממנו את הממתקים, יחפש (וימצא) אותם במקומות אחרים
ומצד שני- אנחנו רוצים שהם ילכו לישון היום בערב (ובכלל…) וכמויות הסוכר פשוט לא הגיוניות..
אני מרגישה שיש פה מקום ל"כל מקרה לגופו"
מה זה אומר? שאני לא מחליטה באופן גורף ש"אסור",
בטח אם אני לא לגמרי סגורה על זה ואז אולי אוותר בהמשך ובכלל איבדתי את המילה שלי..
ואני גם לא מאפשר הכל ללא גבולות.
אנחנו מחליטים לפי מה שמגיע אלינו הביתה באותו הרגע.
למשל- טופי- קו אדום. זה פשוט לא אוכל… אפשר לקשט עם זה את השולחן.
חטיף מלוח- אפילו אם לא כזה בריא- תאכל ותהנה, אני לא אקנה בעצמי אבל אם כבר הגיע אז שיהיה
וכך הלאה…
יש שיחליטו שהם לא מגבילים ולילד יימאס לבד מתישהו
ויש שיחליטו שאפשר רק מתוקים בריאים שיש בבית
הכל טוב והכל עובד,
אם מדברים עם הילד ומסבירים לו בפשטות את האני מאמין שלנו, ובטוחים בו בעצמנו..
13035192 - healthy vegetable smile on a plate
עכשיו, אחרי שסיימתי לחפור..
נעבור לכיף 🙂
ונעשה את זה בעזרת פרות וירקות שעליהם אין ויכוח-
תמיד כדאי לאכול וכמה שיותר!
היש צוהלת ושמחה כמוני מסכה חה חה!!
היום נכין מסכה שאוכלים! מה ששמעתם 🙂
זה אפילו ממש פשוט:
כל מה שצריך זה צלחת לבנה והרבה ירקות או פרות חתוכים,
תלוי באיזה מצב רוח זה תופס אתכם
ומה עושים? פשוט פרצופים
מחליטים מה יכול להיות עיניים, מה אוזניים ומה אף ופה, ומתחילים להרכיב
אפשר עיגול של גמבה לפה פעור או בננה לחיוך ענקי
אפשר גזר לאף ענקי, או תות קטן לאף ליצן
עיגולי קיווי לעיניים גדולות ומשתאות, או אוכמניות לעיניים קטנטנות
הבנתם את הרעיון…
לא חייבים לתכנן מראש, אפשר פשוט להתחיל לשחק,
ואז לצלם את עצמנו מחקים את הפרצוף 🙂
עם ילדים צעירים זו אחלה דרך לחדד רגשות-
פרצוף כועס/ פרצוף שמח/ פרצוף עצוב
בקיצור- השמים הם הגבול, תעופו על זה 🙂
מודעות פרסומת

שינויים קטנים- קינוחים גדולים (ובריאים)

בהמשך לשיחתנו על החלטות קטנות ושינויים קטנים (תקציר למי שלא קרא: כדי להתחיל לעשות משהו באמת עדיף להתחיל בקטן…)
אז הכי קל להתחיל עם קינוחים
למה? כי כולם אוהבים קינוחים!
הבעיה- יש ילדים שאוהבים רק קינוחים
(ויש גם מבוגרים כאלו…)

אז מה עושים?

אנחנו בכל מקרה אוכלים אותם, גם אנחנו, גם הילדים
ואם כבר- אז למה שלא נכניס בהם ויטמינים?
איזה אושר נרגיש בלב עם הילד יאכל כדור שוקולד עם המון ממרח שקדים בפנים?
איזה כיף יהיה להכין כדורי טחינה ועוד ממש להתחהב לאכול אותם אח"כ?
נכון או לא?
אז למה אתם מחכים?

Small girl with chocolate

היום הסדר הוא הפוך- קודם מכינים, אח"כ משחקים.
אז הנה מתחילים!
כדורים מצחיקים- קינוחים טעימים
מה דרוש לנו?
2 כוסות פירורי עוגיות- אפשר פטיבר, אפשר אחרות
2 כפות ממרח שקדים טבעי (כזה שעשוי מ100 אחו שקדים ובלי תוספות)
*אפשר להחליף בטחינה- לא פחות בריא!
כף קקאו
סילאן לפי הטעם (סילאן ללא תוספת סוכר- כי לא צריך להוסיף סוכר לתמרים…)

מערבבים ממרח שקדים, קקאו וסילאן, מוסיפים 3 כפות מים ומערבבים
מוסיפים את הפטיבר ומערבבים,
אם צריך מוסיפים עוד מים, עד שמתקבלת תערובת שהיא כמו בצק
ואפשר להכין ממנה כדורים

(אפשר גם להכין את התערובת ולשמור במקרר כמה ימים, או במקפיא לפחות חודש, ולהוציא כשצריך)

עכשיו מתחיל החלק הכיפי!!!
מתחילים "לשחק" עם התערובת, מכינים כל מיני צורות
לדוגמא- איש משני עיגולים
לב
נחש
ועוד ועוד…
צורות ויצורים דמיוניים זה מעולה!!

אפשר להמציא להם שמות, ולעשות הצגה, ואז לאכול
בתיאבון גדול!!!

 

בייבי לד ווינינד baby led weaning לתינוקות שמתחילים לאכול

(הפוסט מנוסח בלשון נקבה היות ורוב מי שמתעניין בנושא הן נשים… אבל הוא מיועד כמובן לשני המינים 🙂

יש לי תינוק, הוא ממש חמוד וכבר עוד מעט בן שנה, הוא אכלן לא קטן (בלי עין הרע!)
וממש מגיל צעיר התחיל להתעניין ב"אוכל של גדולים"
בהתחלה רק מצץ מלפפון או גזר כדי להקל על כאבי השיניים
אבל אז- כשהגיע הגיל שצריך להתחיל- הוא לא הסכים לאכול שום דבר מרוסק! בקושי ביס ואז היה מעיף את הכפית לכל הרוחות
אבל עדיין- ממש מתעניין באוכל של גדולים… מה עושים?

בייבי לד ווינינג- מה זה בכלל אומר?
בתרגום חופשי זה- תינוק מוביל גמילה.. או משהו כזה,
בהסבר חופשי זה בעצם- לתת לתינוק כל מה שאתם אוכלים, בצורה שזה מגיע, עם כל התיבול וכל המרקמים, והוא יתמודד עם זה לבד…
איך זה קורה?
תינוקות נולדים עם רפלקס הקאה מפותח- זה אומר שאם הם לוקחים ביס גדול מדי הם פשוט ישתעלו אותו החוצה
נשמע מוזר? נכון
האם זה אמיתי? כן! וזה ממש עובד
האם זה יכול לגרום התקף לב להורים? כן! לגמרי, אבל הרעיון הוא לסמוך על התינוק

בבריטניה זו השיטה המומלצת ע"י מערכת הבריאות, כי ככה התינוק בעצם לומד לאמן את הרפלקס שלו, וזה יכול למנוע המון מקרים של חנק בעתיד…

כמו בכל שיטה, יש את הזרם האדוק- אלו שיגידו שהתינוק יכול להתמודד עם הכל, שהוא יודע מה טוב לו, ולכן אם הוא נגיד אלרגי לבוטנים וניתן לו במבה הוא פשוט לא יאכל

ויש את החששנים שלא נותנים שום דבר שלא טחון למחית ממש ממש חלקה ואפילו לא מוכנים לתת פירורים

ויש באמצע- כן לתת לתינוק להתמודד, אבל לא עם כל דבר שבעולם
לדוגמא- לתת מלפפון- נתתי חתוך לחצי לאורכו, לא נתתי סלט עם חתיכות קטנות, לפחות לא בהתחלה
המלפפון עורר התלהבות רצינית והוא נגס בהתחלה חתיכות ממש גדולות, ואז השתעל אותם החוצה (מודה- התקף לב)

לאט לאט הוא למד לא לקחת חתיכות כל כך גדולות, ועכשיו כשהו כבר ממש מאומן- הוא יודע לקחת ביסים, ללעוס ואז להוציא את הקליפה או את מה שלא מתאים לו

גם למי שמפחדת- ממש שווה לנסות
אם לא עם מלפפון אז עם משהו רך יותר…
לתת לתינוק להחזיק ביד, להרגיש את האוכל
ולבנות את היסודות להמשך אכילה בריאה ואינסטקנטיבית

משהו רך להחזיק ביד- דייסת קוואקר אפויה

שמים בקערה שיבולת שועל, בערך חצי כוס (עדיף קוואקר דק או להכנה מהירה אבל עובד גם עם רגיל)
מכסים במים רותחים, ככה שהמים יעלו בס"מ לפחות מעל הקוואקר
מחכים כ10 דקות, המים ייספגו בינתיים…

מוסיפים לפי הטעם (שום דבר לא חובה)
כף טחינה גולמית/ ממרח שקדים
פרי מגורר- תפוח/ אגס
סילאן- אם שמים פרי אז לא צריך
קינמון

מערבבים, אמורה להתקבל עיסה דביקה ונוזלית יותר מדייסה רגילה
אז אם כל המים כבר נספגו צריך להוסיף עוד קצת…

שמים בתבניות מאפינס מסיליקון- לא ממלאים את התבנית, אלא שמים בערך חצי תבנית, שהבלילה תהיה בגובה 2 ס"מ בערך…

אופים על 160 מעלות כ20 דקות
ומחכים שיתקרר לגמרי כי רק אז אפשר להפריד את זה מהתבנית

המרקם הוא לא כמו של מאפינס אלא כמו של דייסה, רק שאפשר להחזיק אותה ביד
בהצלחה!!

* יש קבוצת פייסבוק מהממת בשם baby led weaning ישראל שיתופי הורים- אפשר וכדאי להצטרף, אפילו אם אתן לא מתכוונות לאמץ
* וכמובן- כל מה שרשום פה הוא מנסיוני האישי ועל אחריותכן בלבד…

20140721_165448

שינוי קטן בקלי קלות- משחק ומתכון לכרוביות

אז התחילה שנה חדשה וזה…
וכמו תמיד בשנה חדשה- מחליטים החלטות חדשות:
"ממחר אני מתחיל דיאטה"
"מעכשיו אני לא אוכל יותר ממתקים!"
"אני מתחילה להתעמל איך שיפסק הגשם.."

הבעיה עם החלטות גדולות היא שהן דורשות שינוים גדולים,
ושינויים גדולים אף פעם לא קורים…
אז מצאתי פתרון- שינויים קטנים! עלי זה עובד 🙂

מה זה אומר?
שאני לא אתחיל דיאטה, אבל לא אביא הביתה ג'חנון
שלא אפסיק לאכול שוקולד, אבל אקנה רק מריר
שלא אוכל כל היום חסה, אבל כן אמצא דרך לאכול יותר ירקות…
והכי חשוב- אמצא דרך שכל בני הבית יאכלו יותר ירקות, גם אלו שעושים פרצוף!!

אז השינוי הקטן של היום מתחיל ב… כרובית!!
בכרובית אין בקושי פחמימות, היא מלאה בסידן (הרבה יותר מחלב וכאלו) וסיבים, ועוד המון דברים טובים!
אבל… היא נראית מוזר… מה עושים?

שלב ראשון- משחק
שלב שני- מתכון

כרובית

משחק מעולה לימי החורף הקרים- זוכרים חם קר?
אז ככה- מחביאים את הכרובית
(לזכור שהקטנים צריכים למצוא את זה בסוף אז לא להגזים)
עדיף להגדיר גבולות גזרה כך שלא כל הבית ישתתף…

הקטנטנים מתחילים להסתובב בבית במטרה לחפש את הכרובית, ואתם מכוונים אותם ב"חם-קר-חם קר.. מתחמם… רותח… לוהט!!!"
עד שנמצא המטמון!!
אחרי שמצאנו את הכרובית אנחנו רוצים להתיידד אתה, אפשר לעשות ממנה פרצוף מצחיק בעזרת חתיכות של ירקות אחרים, אפשר לפרק לפרחים ולדמיין למה כל פרח דומה (כמו שעושים עם עננים..)
ואחרי כל זה- קדימה לסיר!

המתכון שלי לכרובית המבושלת הוא לא רגיל- לא מצפים אותה בפירורי לחם, לא מטגנים או אופים (למרות שזה מזה טעים!)
אלא עושים ממנה… פירה!
ובכן… הכרובית היא בדיוק בצבע של תפוחי אדמה, כשהיא מאוד מבושלת היא גם נמעכת מאוד בקלות (וגם גורמת פחות גזים… צריך לומר את זה 🙂
ואיזה ילד לא אוהב פירה?
אז- מכינים פירה תפוחי אדמה רגיל
ומוסיפים לו כרובית מרוסקת למחית
מערבבים ומתבלים כרגיל, ובתיאבון!

* ילד בררן/ אכילה בררנית
אם הילד שלכם ממש ממש בררן אפשר להוסיף לפירה תפו"א ממש מעט כרובית, וכל פעם להגדיל את כמות הכרובית…
והנה- גם אם הוא מסכים רק פירה כבר יש פה יותר ערכים תזונתיים , סידן, ברזל ועוד… וכל זה רק מפירה!!
מדהים מה שכרובית אחת יכולה לעשות 🙂

לחיי השינויים הקטנים!

** כל המתכונים והעצות בבלוג הן מניסיון אישי וידע שצברתי ואינם מהווים תחליף לייעוץ תזונתי ומקצועי **

מה זה בכלל אוכל בריא?

הי, וברוכים הבאים! אז אנחנו פה בנוגע לאוכל בריא ולילדים- לא בהכרח בסדר הזה…

ואם באוכל בריא עסקינן… אז מה זה בכלל אוכל בריא? כל יום מתפרסמת כתבה על נושא חדש, הזוי יותר או פחות… ריסוס או ירקות אורגניים/ הזוועה במוצרי החלב/ טבעונות/ צמחונות/ רואו פוד /פליאו/ פירותנים (שמעתם על זה..?) ועוד ועוד…

איך אפשר לדעת מה נכון?????

ובכן, הדעות חלוקות… יש מאות דיאטות וסוגים שונים של אורחות חיים…

ומחקרים וגם מחקרים שסותרים אותם… מבולבלים? גם אני!

אז בואו נסכים על העיקר-  אנחנו אוכלים יותר מדי סוכרים ומזון מעובד, ופחות מדי פירות וירקות

יותר מדי מוצרים מהחי, ופחות מדי מהצומח…

אף אחד לא עושה יחסי ציבור לירקות ופרות כמו שעושים לממתקים, לשוקו קנוי ולחטיפים.

אז אני כאן כדי לתקן את האפליה! כולם יכולים לאכול קצת יותר פרות וירקות, קינוחים עם פחות סוכר ויותר ממתיקים טבעיים. עם יותר שומן בריא ופחות רווי, עם מרכיבים טבעיים ופחות מעובדים

כל אחד והאני מאמין שלו. הרי מה שני מחשיבה כבריא יחסית, הוא לא בריא בעליל אצל אחר. ומה שאני מחשיבה כבכלל לא בריא, הוא ארוחת ערב לגיטימית אצל אחר..

גם בעצמנו אנחנו משתנים ומשנים את דעתנו, וכמונו גם אחרים. אז אני מזמינה אתכן לקחת את מה שמתאים לכן ולמשפחה שלכן. ומה שלא- לשנות כך שיתאים, ואם לא מתאים- לעבור הלאה

לשחק ולעשות כיף, לקבל רעיונות והשראה- זה תמיד טוב, ומתאים לכולם 🙂

IMG_0181

ומה יהיה פה בעצם?

יהיו פה גם פעילויות, גם מתכונים קלים (ממש!), גם חידות, רעיונות ומשחקים, ובעיקר המון כיף להורים וקטנטנים

אז אם אתם מחפשים תעסוקה מגניבה ומעניינת לאחר-צהריים גשום או סתם לשבת- זה המקום בשבילכם

אם אתם (קצת) עצלנים (כמוני) ואין לכם באמת זמן להעמיד סירים כל יומיים, אבל עדיין רוצים שהילדים שלכם יאכלו בריא- זה גם בשבילכם
** כל המתכונים והעצות בבלוג הן מניסיון אישי וידע שצברתי ואינם מהווים תחליף לייעוץ תזונתי ומקצועי **

 

 

ירקות רבותיי, ירקות- משחק, מתכון ומחבואים…

כל הורה שני שתשאלו אותו מה היה רוצה לשפר בתזונה של ילדיו יגיד "הילד לא אוכל מספיק ירקות" (ותאמינו לי- שאלתי, שלא לומר- חפרתי…)

אז המשימה הראשונה שלי- ירקות ירקות ירקות! איפה שאפשר להוסיף- להוסיף!

תאמינו לי, בסוף הם מתרצים… יש מחקרים כאלו שאומרים שצריך לחשוף ילד למאכל מסוים לפחות 20 פעמים, עד שהוא מסכים או שהטעם נרכש ומצטרף לאוסף הדברים המוכרים שהוא אוכל. אני רואה את זה גם על הבן שלי, שלפעמים מרקם של דלעת לא בא לו טוב ושבוע אחרי הוא פתאום אוכל

halloween-2770084_640

והייתי רואה את זה הכי טוב גם בחוגי הבישול שהייתי עושה:

בתחילת השנה, אם היינו מכינים פסטה והייתי מביאה בזיליקום התגובה המיידית היתה- איכס!! (לא יודעת למה, לילדים יש רתיעה מוגברת מירוקים…) לא התרגשתי והמשכתי להביא דברים לא מוכרים כמו ירוקים למיניהם, סלק, קולורבי ועוד…

בסוף השנה הכנו חביתיות והצעתי להוסיף תרד, וישר הורמו כל הידיים- כן! אני רוצה!!

ככה, בלי מריבות, בלי שכנועים… פשוט רצו, הם הפסיקו להיות מאויימים מדברים ירוקים J

cropped-fotolia_58335284_s.jpg

אז איך מתחילים? במחבואים!

ירקות שאפשר להחביא בתוך רוטב או לביבות- החביאו

*מכינים רוטב אדום לפסטה, טוחנים קישואים/ גזר, למרקם ממש חלק ומוסיפים בבישול, הרוטב עדיין אדום, הטעם לא מורגש, הילדים- אוכלים ירקות!

בפעם הראשונה תנסו לשים ממש מעט, ופעם הבאה קצת יותר, לאט לאט אף אחד (כולל אתם!) לא ירגיש בהבדל

ומשחק לסיום-  איפה הסלט?

מניחים בקופסא/ קערה כל מיני מרכיבים, חלק מהם יהיו מרכיבים לסלט, וחלק דברים מצחיקים, לדוגמא- כוס, מלחייה, פומלה וכדומה… כל פעם מישהו מוציא משהו וצריך להחליט אם זה מתאים לסלט או לא

2012-07-09 2012-07-23 001 001

ולסיום סיומת

כולם חותכים ביחד ירקות (או אמא ואבא חותכים) והילדים מסדרים את הירקות על הצלחת בצורה בהם יוצרים

IMG_1221

בתיאבון!!